חוזה נועד להסדיר את חיי המסחר וחיי היום יום בקרב בני האדם. מטרת החוזה להתוות דרך מוסכמת בין שני צדדים כאשר צד אחד מציע והצד מאשר את הצעתו בקיבולה. כאשר קיימת הצעה וקיבול של הצד השני, נוצר חוזה בין שני הצדדים ובכך נוצר ההסדר המאפשר איחוד כוחות מצד אחד ו/או הפרדת כוחות מאידך. מכיוון ששני הצדדים קיבלו עליהם את תנאי החוזה, מטרתם של הצדדים ומטרת החוזה להיות מקוים. עולם החוזים המתבסס על רצונם של הצדדים, יצירתו של חוזה וביטולו תלויים ברצונם של הצדדים המתקשרים. חוק החוזים הכללי, הפסיקה והספרות נותנים בידנו כלים על מנת לזהות את קיום החוזה ותוקפו.
להלן מובאים דרכי הקיבול של החוזה:
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
- (א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולענין סעיפים 3(א) ו-4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול.
בספר "חוזה ויחסים" מאת פרופ' ליפשיץ וד"ר פינקלשטיין מובאים שמונה מבחנים אשר מגדרים את שינוי החוזה בהתנהגות, חלקם עמד במבחני הפסיקה וחלקם הובאו מתוך ניתוח פסיקתו של בית המשפט.
- מודעות הצדדים כי ההתנהגות מהווה סטייה מן הקבוע בחוזה
- משך זמן ההתנהגות ועקביותה
- מהותיות השינוי
- רמת הפורמליות של היחסים בין הצדדים במשך חיי החוזה
- מידת ההשקעה בחוזה המקורי
- הדדיות: האבחנה בין שינוי בתמורה לבין שינוי בהעדר תמורה
- הסיבה לסטייה מהחוזה המקורי
- הסיבה לדרישת החזרה לחוזה הפורמלי
חשיבות שינוי החוזה בהתנהגות ו/או בע"פ, שווה במקרים רבים הון רב.
הפסיקה הכירה בהתנהגות הבנקים והסתמכות הלקוחות על התנהלות שוטפת, כחוזה אשר נכרת בין הצדדים ושינויו כרוך בהסכם/ חוזה חדש.
לדוגמא: בעלי עסקים ו/או לקוחות פרטיים אשר המתנהלים מול בנקים באופן שוטף במסגרות אשראי זמניות ו/או חריגות חד יומיות וזאת לאורך תקופה, הרי שאין הבנק יכול לקבל החלטה שרירותית ו/או להפעיל הסכם קודם מבלי להודיע על כוונתו ולשנות את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים בהתנהגות הצדדים.
הסיבה שהפסיקה קיבלה את התובענה והכירה בהתנהגות הבנק כהסכמה לחוזה חדש אשר נכרת בין הצדדים, מתבססת על המבחנים המוזכרים לעיל:
- הבנק מעצם יחודו ומקצועיותו בתחום הבנקאות הכיר באופן מלא בסטייה מהחוזה המקורי אשר נחתם בין הצדדים ואין באפשרותו לטעון שלא היה מודע לסטייה מהחוזה המקורי בעודו מאשר ומאפשר את החריגה באופן שוטף, כמו גם הלקוח אשר הסתמך על האישור השוטף.
- ככל שהשינוי מהותי יותר מהחוזה המקורי, נדרש פרק זמן ארוך יותר להתנהלות החדשה המוכיחה את קבלת הצדדים להסכם החדש.
- בחינה משמעותית נוספת היא ההדדיות ויש לה משקל רב, נר הדולק ורוצה פלוני להדליק דרכו אש לנר נוסף, הרי אין חסרון מאור הנר בהדלקת הנר הנוסף, אך אם יבקש להדליק נרו ולכבות את הנר שלך כבדרך חובה, הרי שהחיסרון יהיה משמעותי ויכול להשפיע על ההחלטה.
לסיכום: לחוזים בע"פ וחוזים אשר נכרתים בין הצדדים בהתנהגות בלבד (ובכפוף למבחנים המוזכרים לעיל) הינם בעלי משמעות גבוהה ובהרבה מהמקרים עומדים בשורה אחת עם חוזים בכתב ואף גוברים עליהם, חובת הכתב בדיני חוזים מתרכזת בדיני מקרקעין ואין חובת הכתב חלה בדינים נוספים.
חוזה בכתב בכל תחום יכיל את הפרטים החשובים וככול שהחוזה יכיל פרטים רבים יותר ויהיה דקדקני, ימנעו שאלות ודרכי התנהגות במקרי קצה או הפרות של מי מהצדדים, אך גם אם היה חוזה בכתב החתום ע"י הצדדים, הרי הסכם בע"פ בין הצדדים והתנהגות תואמת להסכם אשר נכרת בע"פ, ישתנה החוזה המקורי בכפוף לתנאים האמורים ויהיה כמסוכם בע"פ ובהתנהגות.
